<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ט"ז</h1>
<h2>דף ק.</h2>
וכתב ר' אפרים ז"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשת נבלה כיוצא בה אלא באיסור בשר בחלב שכל אחד לבדו הוא מותר ועל ידי עירובן נאסרו ונעשו כגוף הנבלה אבל איסור אחר שנבלע בחתיכה של היתר ואחר כך נפלה אותה חתיכה האסורה מחמת בליעת האיסור ונתבשלה בתבשיל אחר לא בעינן ששים כיוצא בה אלא ששים כיוצא באיסור שנבלע בה לפי אומדן הדעת ואין צריך לומר שהאוכל מאותה חתיכה כזית שאינו לוקה שאין כולה אסורה כחתיכת בשר בחלב שכולה איסור. והבעל התרומה ז"ל הביא זה ונראה כמודה במקצת מקומות והבעל ההשלמה ז"ל כתב והוי יודע דלמאן דלית ליה חתיכה עצמה נעשית נבלה אם לא נער בתחלה אלא בסוף אף אותה חתיכה שקבלה האיסור מצטרפת לבטל ע"כ. ולדעת רש"י והר"י והר"ף ורוב חכמי צרפת ז"ל חתכה עצמה נעשית נבלה בכל האיסורין והרשב"א ז"ל כתב שאין אומר חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב בלבד.
<h2>דף קח.</h2>
בשר שנפל לתוך חלב או חלב לתוך בשר [ונתבשל עמו שיעורו בנותן טעם כיצד חתיכה של בשר] שנפלה בקדרה רותחת של חלב טועם גוי הקדרה ואם אמר הגוי שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת ואותה חתכה אסורה. בד"א בשקדם והוציא החתכה קודם שתפלוט החלב שבלעה. אבל אם לא סלק אותה משערין אותה בששים מפני שהחלב הנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב. נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין החתכה שנפל עליה חלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר אם יש בחתכה טעם חלב [אע"פ שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם] הואיל ויש בה עתה [טעם חלב] אסורה אותה החתיכה ומשערין בכולה. ואם יש בכל מה שבקדירה בין החתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהיה חתיכה זו אחד מששים מהכל החתיכה אסורה והשאר מותר. בד"א בשלא נער הקדרה כשנפל החלב אלא לבסוף ולא כסה פי' לא כסה הרוטב כל החתכה אבל אם נער מתחלה ועד סוף [או] שכסה משעת נפילה ועד סוף הרי זה בנותן טעם. וכן אם נפל חלב לתוך המרק או על אחת מן החתכות ולא נודע לאיזו חתיכה נפל נוער את הקדרה כולה עד שיתערב הכל אם יש בקדרה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת. ואם לא נמצא גוי שיטעום ונסמוך עליו משערינן בששים בין לבשר לתוך חלב בין חלב לתוך בשר ואם יש בה אחד מששים מותר פחות מששים אסור. ויש כתבו שטפת חלב שנפלה לתוך בשר בקדרה שלא נגע ברוטב ולא נער ולא כסה שנמצא שאין טעם החלב אלא באותה חתיכה לבדה אם יש באותה חתכה לבדה ס' כנגד טפת החלב הרי כל התבשיל מותר ואפילו אותה חתכה. וכן אפילו אין באותה חתיכה ששים ואם נער או כסה מתחלה ועד סוף משערין אותה טפה בכל מה שבקדרה ואם יש ששים בכל כנגד הטפה ומותר הכל אפילו החתכה עצמה ואפילו היתה בטפת החלב שיעור כדי ליתן טעם באותה חתיכה הואיל ונער הקדרה נתפשט עמה בכל הקדרה. וכן אם כסה אותה מיד לפי שמימי השולים העומדים למעלה על פיה מחלקים הטעם בכל הקדרה והחתכה עצמה לא הספיקה לקבלו. ואם לא נער או לא כסה בתחלה אלא בסוף או בתחלה ולא בסוף ואין בחתכה ששים כנגד הטפה החתכה כולה נעשית נבלה ואם יש במה שנשאר בקדרה ששים כנגד אותה החתכה הכל מותר ואפילו החתכה דקיימא לן כרבנן דמין במינו בטיל ואם אין בקדרה ששים כנגדה הכל אסור ואם אותה חתכה שנעשית נבלה ראויה להתכבד לפני האורחין אם הוא מכירה זורקה דהיא גופה לא בטלה ואם אינו מכירה לא בטלה לעולם ואסורה אלא א"כ נמוחה לדעת הראב"ד ז"ל.
